חג פורים
  חודש אדר
  מנהגי פורים
  מגילת אסתר
  תענית אסתר
  למה מתחפשים
  עדלאידע
  אזני המן

  חג פורים

  חודש אדר
חודש אדר הוא החודש השישי בלוח העברי בשנה המתחילה בחודש תשרי, והחודש האחרון בשנה המתחילה בחודש ניסן. בחודש אדר 29 ימים. בשנים מעוברות ישנם שני חודשי אדר - אדר א' (30 יום) ואדר ב', שנחשב לאדר ה"רגיל" ובו חלים כל ארועי החודש.
כמו שמות החודשים העבריים האחרים, מקור השם בבבל שבה 'אדר' הוא שם של אל. "המילון החדש" מציין את קרבת שם החודש אדר למלה האכדית adura והמלה האוגרית U'dar, שמשמעותה "גבורה". פירוש נוסף הוא גורן באשורית "אדרו". בתקופת התנ"ך שימש השם 'אדר' גם כשם לבני-אדם.
מזלו של חודש אדר הוא מזל דגים. כך, לדוגמה, כותב רש"י כי "באדר מזל דגים מתחיל לעלות" (בפירושו למסכת בבא מציעא, ק"ו:). קישורים אפוקריפיים בין המזל לחודש נפוצים אף הם. כך, למשל, נאמר בספר אסתר רבה:
"בא לו מזל דגים שהוא משמש בחדש אדר ולא נמצא לו זכות ושמח מיד ואמר אדר אין לו זכות ומזלו אין לו זכות ולא עוד אלא שבאדר מת משה רבן, והוא לא ידע שבאחד באדר מת משה ובאחד באדר נולד משה, ואמר כשם שהדגים בולעין כך אני בולע אותן, אמר לו הקב"ה רשע דגים פעמים נבלעין ופעמים בולעין ועכשיו אותו האיש נבלע מן הבולעין, א"ר חנן הדא הוא דכתיב ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם".

  מנהגי פורים
1. קריאת המגילה – את המגילה קוראים בליל פורים וביום למחרת בבית כנסת
2. משלוח מנות
3. מתנות לאביונים – מצווה היא לתת שתי מתנות לשני עניים
4. קריאה בתורה
5. תפילת "על הניסים" תפילת " על הניסים" מתווספת לתפילת היום ולברכת המזון
6. סעודת פורים - ימי פורים נקבעו כימי שמחה ומשתה , המצווה היא לשתות יותר מהרגיל, עד שלא ידעו להבחין בין "ארור     המן" ל"ברוך מרדכי"
7. איסור הספד ותענית – תענית והספד אסורים בי"ד וט"ו באדר מאחר והם ימי השמחה

  מגילת אסתר
מגילת אסתר מספרת את סיפור ניסיון השמדתם והצלתם של יהודי ממלכת פרס בימי המלך אחשוורוש , בערך בשנת 482 לפה"ס. מאורע זה, לפי מחבר המגילה, שימש יסוד לקביעת חג ה פורים.
על פי המסורת כותבי המגילה היו אסתר המלכה ומרדכי, שהיה מ אנשי כנסת הגדולה, שקבעו את הספרים שנכנסו ל תנ"ך.

הדמויות במגילה
אסתר - האשה התמה שנלקחת בכוח אל ארמון המלך, מוצגת בתחילה באור שלילי, כאשר היא חוששת לגורלה. לאחר שהיא מתעשתת ומחליטה לשים נפשה בכפה, ולסכן את עצמה בעבור עמה, היא זוכה להצלחה. באמצעות סדרת תחבולות ומניפולציות היא מצליחה להפיל את המן מרום מעלתו ולהציל את העם היהודי מכליה. יתר על כן, היא תובעת מחכמים לחוג את החג לדורות, ומקבלת את מבוקשה. השם הפרסי של הגיבורה: "אסתר", לקוח משמה של האלה הבבלית אִשתר או מן המילה הפרסית star (כוכב); ואילו שמה היהודי הוא "הדסה" כשמו של השיח.

מרדכי - בן דודהּ של אסתר (אסתר ב,ז) והאדם שדואג לאסתר כבת ומשמש לה כאומן, לאחר שאסתר נלקחת בכפיה הוא דורש לשלומה, וכאשר מתברר לו שכל ישראל בסכנת חיים, הוא מבקש ממנה להיות פטריוטית ולסכן את עצמה. ואכן הוא מצליח להוציא לפועל את אומץ ליבה של אסתר ולהובילה אל ההצלה הגדולה. הוא מגלה כל הזמן אקטיביות ופעלתנות, ומוכיח שהוא ראוי לשמש כמנהיג בחצר המלוכה, והופך להיות לשר חשוב במקומו של המן. שמו הוא השתקפות שם האל הבבלי מרדוך. חז"ל דרשו את שמו "מֹר דכי" - בושם טהור.

אחשוורוש - מוצג כמלך שתיין, העוסק ברדיפת נשים ובתענוגות. כל התיאורים הקשורים בו מיועדים להלעיג עליו: ריבוי הפרטים, התיאור המפורט של העושר, פירוט שמות שריו וסריסיו. כל עושרו הופך אותו למגוחך, משום שהוא אינו מצליח לשלוט בממלכתו, ואכן הוא אדם שלא יודע את מגבלות הכוח, ועם כל צבאו האדיר הוא לא מצליח במלחמתו עם היוונים ובניגוד למייסד השושלת שנהרג בשדה הקרב, ארבע דורות לפניו, הוא נהרג בידי אנשי החצר שלו על משכבו. מאידך הפן החיובי שבו, שהוא מתגלה כמלך סובלן ופרגמטי, המשתדל לרצות אל כולם, ואין לו עניין בעריצות לשמה.

המן - הרשע האולטימטיבי בעל האגו המנופח, נותן העצות הרעות, רודף הכבוד והשררה, שמבקש להשמיד את כל היהודים בגלל הסכסוך האישי שלו עם מרדכי. אדם שעושה מהצרות הפרטיות שלו סכסוכים בין-דתיים. אחשוורוש לא מהסס להוציא אותו להורג בגלוי.

ושתי - מוצגת כדמות פמיניסטית מרדנית, שעושה לעצמה משתה נפרד, ועומדת על דעתה וכבודה, בניגוד לאסתר, ומשלמת על כך בסביבה שוביניסטית. ניכר כאן מאבק כוחני ביניהם, באשר ושתי הינה צאצאית מיוחסת, ויודעת לעמוד על דעתה. לא ברור האם היא רק הורחקה מתפקידה או שהוצאה להורג. המצדדים בניתוח פשטני יטענו שאין רמז להריגתה, האחרים יאמרו שהנורמות של חצר המלוכה היו כאלו שברור לכל מה היה קיצה, אבל בכדי לא להמריד את העם היא הוצאה להורג בסתר.

בִגתן ותרש - הקושרים המבקשים להמית את המלך, כמסורת התקופה הקדומה, שבה מלכים היו בסכנת חיים יומיומית, ובעיקר מידי מקורביהם, שביקשו לשלוט או להשליט אחר.

אלוהים - אינו נזכר במגילה, התערבותו אינה נזכרת במפורש אפילו פעם אחת. הטעם לדבר היה אולי העלמותו של האלוהים בתקופה שבה הנבואה החלה לשקוע, והשארת הזירה העולמית לידיהם של בני האדם, כאשר הוא פועל ברקע. חז"ל כבר עמדו על זה ודרשו את שמה של אסתר על שם הסתר הפנים של המגילה. יש הטוענים שבמקומות שכתוב "המלך" (בניגוד ל"מלך" ללא יידוע), הכוונה למלך מלכי המלכים.

מטרת כתיבת המגילה

1. לחנך לחזרה בתשובה.
2. ללמד שה' מכוון הכל, גם אם באופן נסתר (שכן שם האלוהים כלל אינו נזכר במגילה).
3. לספר על המאורע, שהמחבר מעיד עליו ששימש יסוד לקביעת חג הפורים, ועל מקור השם של החג. הימים שבהם נחו היהודים ממלחמתם - י"ד באדר בכל הממלכה וט"ו באדר בשושן - היו להם לחג, ומרדכי ואסתר קבעו אותם כימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים. ימים אלה נקראו ימי פורים, על שם הפור, שהפיל המן להשמדת היהודים.
המגילה מכילה שני מסרים חינוכיים:
1. כל אדם מקבל את גמולו הראוי מידי האל. מרדכי הצדיק ובני עמו הביסו את המן הרשע ועוזריו. המגילה משדרת את המסר: אלוהים משגיח.
2. לעולם לא מאוחר מדי לחזור בתשובה. בממלכת אחשוורוש כל הקהילה היהודית המתבוללת חזרה בתשובה כאשר החרב הייתה מונחת על צווארה. ההתבוללות נרמזת משמותיהם של מרדכי ואסתר ופעולותיהם להשאת אסתר לאחשוורוש, והסתרת הפרטים על יהדותם. וכבר חז"ל עמדו על כך ואמרו שהגזרה נגזרה "מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע" (בבלי, מגילה יב ע"א).

  תענית אסתר
תענית אסתר נערכת ביום י"ג באדר, ערב חג פורים , לזכר התענית שיזמה אסתר באומרה למרדכי:"לֵךְ כְּנוֹס אֶת כָּל הַיְּהוּדִים הַנִּמְצְאִים בְּשׁוּשָׁן וְצוּמוּ עָלַי וְאַל תֹּאכְלוּ וְאַל תִּשְׁתּוּ שְׁלשֶׁת יָמִים לַיְלָה וָיוֹם גַּם אֲנִי וְנַעֲרֹתַי אָצוּם כֵּן" ( מגילת אסתר , ד' ט"ז). תענית זו של אסתר הייתה באמצע חודש ניסן .
ב מגילת תענית , שחוברה בסוף ימי בית שני , מוזכר יום י"ג באדר כיום שמחה - יום ניקנור, לציון נצחונו של יהודה המכבי על ניקנור. המנהג לצום בי"ג באדר אינו מוזכר ב תנ"ך ואף לא ב תלמוד . הוא מופיע לראשונה ב"שאילתות דרב אחאי גאון", מ גאוני בבל , ואחריהם אצל רש"י וה רמב"ם . הרמב"ם מציין: "וי"ג באדר זכר לתענית שהתענו בימי המן". לפי רבנו תם , תענית אסתר לא נקבעה כזכר לשלושת ימי התענית בימי מרדכי ואסתר, אלא כזכר לתענית היהודים בי"ג באדר ביום שנקמו באויביהם. במגילת אסתר אין רמז לכך, אך רבנו תם מסיק, שכשם ש משה רבנו עשה תענית כשנלחם בעמלק, ודאי שבימי מרדכי, שהיו צריכים לרחמים עשו תענית.
לפנים היו מתענים תענית אסתר במשך שלושה ימים, בימים שני, חמישי, ושני בשבוע שלאחר פורים, שהרי היא זכר לשלושה ימי צום, אך לאחר מכן הקלו בה החכמים וקבעו יום צום אחד.

  למה מתחפשים
תחפושת היא בגד המציג את הלובש בזהות שונה בזהותו האמיתית. תחפושת נהוגה בחגיגות שונות, ובהן פורים , ב ליל כל הקדושים , ב מרדי גרא ובנשפי מסכות.
ב יהדות , פורים הוא חג של שמחה , והמנהג להתחפש בו מגביר את השמחה. מקורו של המנהג הוא מ מגילת אסתר - רעיון היפוך ה גורל וגם רעיון הסתרת הזהות האמיתית:
•  היפוך הגורל: המן זמם להרוג את ה יהודים בחודש אדר אך הגורל התהפך והמן נתלה על ה עץ והחודש הזה נהפך ליהודים מ אבל לשמחה.
•  הסתרת הזהות: אסתר לא גילתה ל אחשוורוש שהיא יהודיה, הסתירה את זהותה האמיתית. וגם שם ה' מסתתר ולא מוזכר במגילה בשונה משאר ספרי ה תנ"ך .
•  סיבה נוספת היא ההלכה ש"כל הפושט יד ( קבצן ) נותנין לו ( צדקה )". כדי שאנשים לא יתביישו לקבל צדקה או לקבל ממישהו מוכר, נהוג להתחפש כדי לא לפגוע ברגשות פושטי היד.

ישנן עדויות מ המאה ה-16 על המנהג להתחפש בפורים. ישנם רבנים שהתחפשו בעצמם וישנם רבנים שהתנגדו למנהג זה.
משערים, שהמנהג להתחפש בפורים הושפע גם מהעמים הנוצרים - ב אירופה נערך קרנבל נוצרי שראשיתו ב מאה ה-12 והוא נערך בסביבות חג הפורים. טיעון זה הושמע למשל על ידי הרב מאיר מזוז.
נוהגים לערוך בפורים מסיבות תחפושות ותחרות תחפושות.

  עדלאידע
עדלאידע היא תהלוכה היתולית הנערכת בחג פורים או בחג שושן פורים . עריכת העדלאידע היא מסורת שראשיתה בראשית ימי תל אביב . היא הייתה לארוע המוני בתקופת היישוב וחודשה בימי המדינה .
תהלוכת העלאידע הראשונה נערכה בתל אביב ביוזמתו של המורה אברהם אלדמע , ב פורים תרע"ב ( 1912 ). עדויות מספרות כי התהלוכה הייתה ססגונית גדולה ויפה מאוד. היא כללה בובות ענק, תזמורת ומאות ילדים מחופשים ברוח החג. עם השנים התהלוכה הפכה למסורת קבועה מדי חג פורים. את התהלוכות הוביל ראש העיר של תל אביב מאיר דיזנגוף שנהג לרכב על סוסו לפני התהלוכה.
מסורת העדלאידע נכנסה ל תרדמת מסוימת עם הקמת מדינת ישראל והיא חודשה רק בפורים תשט"ו ( 1955 ). עם השנים התפוגגה המסורת התל אביבית והמצעד הועבר ל חולון , אף כי הוא לא לבש את האופי ההמוני של האירועים בתל אביב הקטנה. בשנים האחרונות נעשה ניסיון לחזור אל המסורת ולחדש את העדלאידע כ אירוע רחוב חגיגי וגדול בערים השונות.

מקור השם
בתחילה נקראה התהלוכה בשם " קרנבל ". בשנת תרצ"ב ( 1932 ) הוכרז על תחרות למתן שם קבוע לתהלוכה. הוגשו כ-200 הצעות ונבחרה הצעתו של הסופר י"ד ברקוביץ להעניק לתהלוכה את השם "עדלאידע", על פי דברי רבא ב תלמוד הבבלי

  אוזני המן
זהו מאפה כיסנים ממולאים ב פרג , בריבה, ובעבר גם ב שומשום . מקור המאכל הוא בקהילות יהדות אשכנז העתיקה, ומשם נפוץ לכלל העולם היהודי. הוא כונה במקור "מאָן טאַשן" ב יידיש . פירוש המילה "מאָן" הוא פרג, ו"טאַשן" הוא כיס, כלומר: כיסי פרג. המאכל היה נפוץ בקהילות אשכנז בחג פורים, ובמהלך השנים הוסבה המילה "מאָן" למילה המן , והמילה "טאַשן" למילה טאש - אוזן.
הבצק המשמש להכנתם של אוזני המן הוא לרוב בצק פריך , אך קיימים גם אוזני המן מבצק עשיר יותר הנקרא בצק פרסבורגר , שהוא שילוב של בצק פריך ו בצק שמרים . צורת המאפה היא משולש בעל שלוש קרנות, שאותו מקבלים כתוצאה מקריצת עיגולים (חלקים או משוננים) מן הבצק, זילוף המלית במרכז וצביטה בעזרת שלוש אצבעות אל עבר המרכז תוך הידוק הקצוות. אחת הסברות שהועלו בספרי המסורת גרסה שיתכן וצורה זו דומה לכובע משולש שהיה בשימוש אצל המן, כצורת הכובע אשר שימש את נפוליאון.